הורים וילדים

1:30 בלילה, עם עלמה הקטנטונת על הידיים
מנסה לשחרר את הרעיון שמישהו כאן צריך להירדם
זה במילא לא קורה…
מנסה במקום לנצל את ההזדמנות למפגש עם הבובה הקטנה החדשה שלי
מרגיש את הנשימות שלנו נפגשות
מסתכל על תווי הפנים המתהווים שלה
מנסה לדמיין איך זה להיות מונח
פשוט מונח רפוי בזרועותיו של מישהו
שמח להיות המישהו הזה
נרדמה

לישון כמו תינוק.. אבל מה עושים שכבר אחת עשרה בלילה, אתם כבר רואים כוכבים מעייפות וחוסר שינה ולפעוט שלכם יש תוכניות אחרות?
איך מרדימים תינוק?
להרדים תינוק זה כמו לעזור לו לבלוע אוכל…
בעיני השאלה שגויה. לא מרדימים תינוק, הוא נירדם לבד כאשר נוצרים התנאים המתאימים.
מה התנאים המאפשרים לתינוק להירדם?
אותם תנאים המאפשרים לאדם בוגר להירדם:
- עייפות
- רוגע ותחושת ביטחון
חישבו על עצמכם, כשאתם עייפים וכשאתם חווים שלווה וביטחון, השינה מגיעה מעצמה. כאשר אתם מוטרדים היא לא מושגת.

התפקיד שלנו בתור הורים הוא לאפשר לתינוק את התנאים הנ”ל.
ואז השאלה משתנה: איך מאפשרים לתינוק להרגיש רגוע על מנת שיוכל להירדם? או למה הוא זקוק כרגע? להמשך הקטע »

נוסעים לחתונה של ניצן ותמיר.
אלמוג נרדם ורובי שרה.
שרה בפארדיס, ממשיכה לשיר באולגה, לא מתעייפת באיילון וגם כשאני מוציא אותה מהכסא זה לא מפריע לה.
היא שרה. שירים שלמדה בגן או בבית, עם כל מיני תוספות והרחבות.
נכנסים לאולם, קצת “על הידיים” ואז היא רואה את הרחבה.
עכשיו היא רוקדת. המוסיקה היא הרוח ורובי הפרפר.

ואני מסתכל ומשתהה. להמשך הקטע »

ילד צריך גבולות
ילדים תמיד בודקים את הגבולות
ככה זה
מסוכן ומפחיד

כשמסוכן ומפחיד זה ככה
ילדים בודקים גבולות. תמיד.

וכשלא מסוכן?

כשלא מסוכן, זה נהיה אישי
זה כבר לא ילד אלא אלמוג

כשלא מסוכן, אלמוג בודק לפעמים את הגבולות
את הגבולות שלי
כמו שואל אותי: כמה אתה גדול, אבא?

בשביל זה הוא בא אלי, בשביל לראות, מתוך הרגישות שלו
את המקומות האלה בהם אני פוגש גבול
להזכיר לי מתוך הראיה הנקיה שלהם את האפשרות שלי להתרחב

בהרבה מקרים נראה שכל ההויה של הילד זועקת שישימו לו גבול
אבל מה באמת הוא מבקש?
כדאי להפריד בין הקושי שלנו לתת לו מענה עמוק ומלא ברגע זה, שזה דבר מובן, ובין הצורך האמיתי שלו.
כלומר לא הייתי רוצה לפתור את זה שאני לא בפניות מלאה לתת לו את מה שהוא זקוק לו ע”י משפט ילד צריך גבולות.

למה הוא כן זקוק?
לבהירות של ההורים, להובלה שהוא יכול לבטוח בה, ולמענה לבקשות ולצרכים העמוקים שלו.
כשאלה מקבלים מענה נדיב, הוא כבר לא צריך גבולות.

ימים כאלה עצובים, שחבר אהוב , הלך לו
הרבה כאב ועצב
אני נזכר בסדרה של שיחות עם אלמוג, כשהוא היה בן 3

- אבא, ואם שאני אמות?
וואו איזו שאלה…
- אתה פוחד למות חמוד?
- כן
- מה מפחיד אותך בזה?
-שאני אמות ולא אהיה יותר
וואו, אני מכיר את הפחד הזה, אבל כל כך מוקדם? בגיל שלוש?
בא לי לבכות

להמשך הקטע »

תראו את הנשמה הגדולה
ותסתכלו את הארץ החזקה שלנו
תסתכלו על האור
המבטל לנו את הפחדים
ונותן לנו שמחה בלב.
תסתכלו על החפש, על החופש, על החופש.
שיהיה לכם חופש מתי שתרצו
וזה הכל ותוכלו למצוא
את כל החופש, חופש
ושהשירים שלך יהיו יפים
איזה כיף לנו שנוכל לעשות את הדברים המשמחים.

אלמוג,
בן 5
31-3-2010

שפתי סדוקות, כל גופי עייף מהמסע, אבל המסע הסתיים. האוהל מולי. אני חוצה את המרחק הקצר לאוהל כשאבי יוצא אלי ומחבק אותי. החיבוק שלו אוהב. אבהי. אני חש את גופו הרזה נצמד אלי, את בטנו, את ליבו האוהב המתגעגע. אני חש את חיבוקו האוהב, אך בבטני הכעסים גואים. עדיין לא מרפים אחרי כל השנים. גם אבי חש בכך ומתרחק מעט.מביט בי. מקבל. מכיל.
אנו נכנסים לאוהל ואני פושט  רגלי ושותה מהכד. אני עוצם את עיני ואומר לו: אני כועס. הפרדת אותי מאחי. גרשת אותו. אבי עונה לי בכוונה מלאה תכעס.

אני מותיר את עיני סגורות וחש את הכעס מתלקח מבטני כשדמות לבושה שחור מזנקת לעברי וחובטת בפני. אני המום, נופל.  קם, רוצה להרגיע, לפשר, אבל הדמות, האיש הלבוש שחור מזנק שוב לעברי.

רגע לפני שאגרופו פוגע שוב בפני אני מתחדד, נסוג מעט ותוקף חזרה. אנחנו נאבקים שעה ארוכה. חובטים זה בזה בכל עצמתנו ולבסוף נופלים מותשים.
אני עוצם את עיני ונח. מרפה.

אני פוקח את עיני. אבי יושב לידי, מושיט לי את הכד ואומר לי שתה אני מזיז לו אט את ידי הכואבת., לוקח את הכד ושותה.

קם ומחבק את אבי. סולח. כל גופי כואב, אך גם תחושה של קלות, של חופש.
אבי יוצא מהאוהל  ולאחר דקה הם נכנסים יחד. אחי לבוש בגדים לבנים, גופו חבול, אך עיניו שקטות. מוארות. אני קם לקראתו ואנחנו מתחבקים.
הוא לוחש לי אחי, יצחק. אני עונה ישמעאל אחי, שלום אחי