הפרידה מילדים קטנים היא בעלת משמעות רבה, לנו ולילדים.
אני לא מאמין באיזו טכניקה שנפעיל ואז הפרידה תזרום…
אם מדי פעם הפרידה לא זורמת זה כמובן טבעי ויתכן שכלל לא נחוץ שינוי. אבל אם זה עניין יומיומי, כדאי לבחון את זה.
ניתן ללמוד מקושי זה ולהשתמש בו כפתח לצמיחה.
מה יכול לגרום לקושי בפרידה?
בד”כ הגורמים הבאים:
- חוסר שהילד חווה ביום יום והוא נותן לו ביטוי ברגע הפרידה בגן
- חוסר שהילד חווה בגן, או קושי שיש לנו, ההורים עם הגן
- התנהלות לא קשובה בזמן הפרידה
מה כדאי לעשות?
לבחון את התחושות שלנו לגבי הגן. כדאי לעשות זאת משתי סיבות:
- התחושות שלנו בד”כ מדויקות בקשר לילדינו
- התחושות שלנו מחלחלות לילדים ומשפיעות עליהם
נבחן את השאלות הבאות:
0 האם הילד מרגיש מוגן ובטוח בגן? האם הגן הוא בית עבורו?
0 האם כיף בגן? הגן הוא מקום שמשתוללים בו? צוחקים?
0 האם הילדים מרגישים אהובים בגן? מחבקים אותם? קשובים אליהם?
אם התשובה לשאלות שלילית כדאי לבדוק האם זה קשור דוקא לגן, לגן הזה, או שזה קשור יותר אלינו ובעצם זה קורה גם בפרידה עם הביביסיטר, עם הסבתא וכו… ולתת מענה בהתאם
ההתנהלות בפרידה
אם התחושה שלכם היא שהגן הוא בית בטוח עבור ילדכם, מקום של כיף והנאה, וילדכם אהוב ומחובק, אז באמת כדאי לבדוק את ההתנהלות.
דבר ראשון והחשוב ביותר:
כדאי להיזכר שוב ושוב, המטרה היא לא להיפטר מהילד בצורה המהירה והשקטה ביותר, הפרידה זו נקודה משמעותית ביותר. זהו זמן בו ילדכם לומד מכם, מקבל מכם, זהו זמן לבטא את האהבה שלכם ובעיקר זה נכון כאשר הפרידה לא זורמת.
אני מציע לתקופת הסתגלות לפנות זמן לפרידה בבוקר. יתכן והפרידה תהיה קצרה ומהירה, יתכן ופרידה ארוכה בכלל לא תיטיב, אבל כדאי שתוכלו לבחור בכך ולא תאלצו לעשות זאת מתוך לחץ שאתם ממהרים לעבודה.
אני באופן כללי מציע לא למהר. כנסו עם הילד לגן ונסו להרגיש מה הוא זקוק כרגע?
ההתייחסות שלכם תהיה שונה בהתאם לתשובה לשאלה זו.
האם הוא זקוק לביטחון?
אם כן תנו לו את התחושה שאתם שם, איתו. שאתם לא ממהרים. תנו לו את הזמן להרגיש בטוח. אם זה הצורך שלו, אין צורך לנסות לפתות אותו עם כל מיני משחקים, כי זה לא מה שהוא צריך.
כשאתם רוצים להיפרד , אם הוא עדיין נצמד, יכול לעזור אם אחת הגננות תהיה איתו, אולי תחבק אותו
האם הוא זקוק לעזרה להשתלב?
גם כאן אם תילחצו אליו להשתלב כבר, זה רק יגרום לתוצאה הפוכה. גלו סקרנות בעצמכם לגבי מה שקורה בגן: במה משחקים? איזה סיפור קוראים? אבל אל תחליפו אותו, זה מגרש המשחקים שלו,זהו את הרגע הנכון ללכת אחורה ולתת לו להמשיך.
המשך יבוא…

February 29, 2012 בשעה 7:52 am
הי, אני מאמינה שצריך לעשות את זה בלי יותר מדי טקסים ופרדות כואבות כדי לא למשוך את הרגע המאוד קשה לילד גם ככה. אולי פסיכולגים אומרים אחרת,אבל זה מה שנראה לי הכי נכון לעשות.
February 29, 2012 בשעה 7:53 am
אני דוקא מסכימה עם כל מילה: ברור שצריך לעשות את זה בסבלנות ובשקט בלי לחץ ובלי לפגוע בילד, זה משהו שקורה בערך פעם בחיים שלו ולכן פרידה חריפה מדי עלולה להיות טראומטית.
March 1, 2012 בשעה 8:14 am
הי שרה,
אני מסכים שיש מקרים בהם פרידה קצרה היא עדיפה,
לדוגמה, במקרים מסוימים הפרידה מתארכת מתוך קושי שלנו לשחרר ואז אנחנו בעצם מעמיסים על הילד את הקושי שלנו.
ההצעה שלי היא כזו (מתייחס רק למקרים בהם חווים קושי בפרידה):
אם הנטייה שלי היא למשוך את הפרידה, לשאול למה זה קורה? מה הפחד שאני חווה? מה אני לא מסכים לשחרר?
אם הנטייה היא לחתוך ולמהר, שוב, לשאול למה? עם מה אני לא רוצה להתמודד? מה קשה לי לפגוש?